התרגול שביצענו הוא תרגול לא קל לשרירים. במשך שעה מתרגלים סדרה ברגליים צמודות. הגוף נע באיטיות גדולה, עמוד השדרה, הזרועות, הברכיים, אבל כפות הרגליים? לא! כפות הרגליים צמודות ומושרשות - כמו גזע על האדמה. לא זזות. מי שלא מתורגל בכך מרגיש מהר מאד כאב ותחושת בערה ברגליים. עינוי סיני על הבוקר. (וסבתא שלי היתה אומרת: "ועוד משלמים בשביל זה כסף?").
יצאנו לנו לתרגול הבוקר אל מול הנוף הזה:
איזה יופי על הבוקר!
התמקמנו על הדשא עם הפנים לנוף. רק מאסטר שי (מבטאים Shi), נעמד עם הגב לנוף והפנים אלינו (אנחנו נהנינו יותר). ואז התחילה טרוניה "לא כולם רואים אותו" (ואני שואלת מה יש לראות אם מתרגלים בעיניים עצומות?). בצורה לא אופיינית בחר המאסטר לרצות את צאן מרעיתו, וחיפש עמדה גבוהה יותר. חיפש ומצא את הסלע הזה:
שכמו שאתם רואים.... שטוח הוא לא.
בלי לחשוב פעמיים הבחור נעמד על הסלע, עם נעלי ה"כלום סוליה" שלו, ותרגל את כל השעה מבלי לזוז מילימטר. היציבות שלו עלתה על זו של כולנו, שהיינו עם שתי רגליים על הדשא.
היה מרשים. משהו שחשבתי שרואים רק בסרטים.
ומעתה יזכר הסלע בשם "הסלע של מאסטר שי"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה